גבי יקר, בבואי לכתוב לך את תודתי, הצצתי בהיסטוריה הכתובה והמתועדת שלנו בווצאפ ההצצה החטופה, לימדה אותי כי את ההודעה הראשונה שלי אליך , שלחתי ב 12/7 בשעה 10:31 וכך כתבתי לך - בזו הלשון: "בוקר טוב גבי שמי לילך ניר חיבר ביננו. אשמח לשוחח טלפונית אני זמינה... בזמנך...." הווצאפ מלמד שכעבור דקות ספורות זכיתי ממך למענה מסביר פנים: "היי 10 דקות ומתקשר" ככה בפשטות, בטבעיות ובקלילות הכה אופיינית לך, החל להירקם ביננו הקשר שלימים הבשיל לכדי הסדנא שמסתיימת לה עכשיו. חצי שנה בימי קורונה, היא ללא ספק תקופה רבת משקל ומשמעות. כזו שמשאירה חותם. אני מודה ומברכת על המשמעות ועל מכלול האפשרויות שהמפגש איתך הביא לחיי, הן הפרטים והן המקצועיים. הלב הפתוח והקשוב, היד המכוונת (ולעתים גם המובילה) שלך - היו עבורי בבחינת מתנה יקרת ערך, בימים המבולבלים של ראשית הקורונה. היום, במרחק של חצי שנה מאותה צומת חסרת אופק ו –וודאות, אני יודעת לזהות ולהגדיר את "הקסם" שהתרחש. משהו בנוכחות השקטה והבוטחת שלך, בניסיון המעשי שמוקרן ממך, בתקשורת הישירה ונטולת המחסומים, בדינמיות ובזרימה הטבעית שלך, הם אילו שאיפשרו לי לסמן את השביל המרגש הזה, עליו פוסעת ממש עכשיו החבורה המשובחת הזו של המנטוריות והמנטורים. גבי יקר, אתה "מאפשר" בכל הווייתך - תודה שאפשרת לי ו -תודה שאפשרת לנו ! תודה על ההזדמנות, תודה על הזכות תודה על שהיה עם ציפייה אל שעוד יהיה... ובמילים בהירות יותר, כולי תקווה שלא מדובר פה חלילה בפרידה אלא שזו בעצם רק תחילתה (או ליתר דיוק המשכה) של ידידות מופלאה. תודה, בשמי ובשם כל החבורה המופלאה הזו שהתקבצה פה סביבך ובזכותך.

​

לילך שפר, מתן